החלטה בתיק ב"ש 7206/06

(בעניין משיבים 2 ו-3)

1.       לפני בקשה לעצור את המשיבים עד להחלטה בתיק העיקרי, שבגדרו כתב האישום מייחס להם עבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות.

          על פי כתב האישום, קשרו הנאשמים קשר לשדוד אדם, ולאחר תכנון מוקדם (רכישת כפפות גומי), הגיעו לבית המתלוננת, שהיא בת 71. המשיבים נתפסו במהלך ביצוע השוד, לא לפני שהיכו סוכן משטרתי שהיה בבית המתלוננת (היכו בראשו, בצווארו ובעטו ברגליו), וגם פגעו במתלוננת. על פי כתב האישום, המשיב 2 נכנס לחדר השינה בו שכבה המתלוננת, הניח ידו על צווארה בעודו חוסם את פיה עם ידו השניה, וכשניסתה להדוף אותו ולצעוק היכה אותה בצווארה ודרש לדעת היכן היא מסתירה את כספה. משיב 2 הסתובב אותה עת בבית, פתח ארונות ומגירות והשליך את תוכנם לרצפה בחיפוש אחר כסף ורכוש אותם ניתן לגנוב. פעילות השניים הופסקה רק לאחר שנעצרו על ידי שוטרים שנכנסו אל הבית.

2.       אין מחלוקת כי חומר הראיות עומד בדרישת הראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר. השאלה המצויה במחלוקת היא השאלה אם ניתן לאמץ חלופת מעצר.

          באי-כח המשיבים טענו כי העובדה שלמשטרה היה מידע שעומד להתרחש שוד במקום והיא לא עצרה בעוד מועד את המשיבים מלמדת שאין הם מסוכנים. דין טענה זו להידחות. כלל שיקולי פעולות המשטרה אינם צריכים למצוא ביטויים בחומר הראיות, ומכל מקום, המסוכנות אינה נובעת מהשקפת המשטרה על העבריינים בטרם ביצעו את העבירה. המציאות הוכיחה כי המשיבים מוכנים לבצע שוד אכזרי תוך תכנונו מראש, כשקרבן השוד אשה זקנה, וגם להפעיל כלפיה אלימות.

          ב"כ המשיב 2 טוען כי מרשו הוא אדם צעיר שאין לו הרשעות קודמות וכי ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעות תנאי השחרור לחלופה. כן טען ב"כ המשיב 2 כי האלימות שהופעלה היתה מינורית, והדגיש שלא נעשה שימוש בנשק קר או חם. לעניין זה אומר כי דווקא משיב 2 הוא זה אשר היכה את המתלוננת תוך חסימת פיה. עם זאת, מאחר שאין לו עבר פלילי ולאור התסקיר החיובי שהוגש בעניינו, אני רואה לנכון לסמוך ידי על חלופת המעצר, לפיה יימצא המשיב 2 בבית דודו חליל עבד אלנבי מוחמד עלי, אשר יערוב לשחרורו וישגיח עליו. הדוד אינו עובד כיום, והביע בבית המשפט נכונות לקיים התחייבותו כערב. נכונות כזו הביע גם בנו של הדוד חליל, מר מוחמד עלי.

          גם למשיב 3 אין עבר פלילי, ואולם, על פי טענת ב"כ המבקשת, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בחודש מאי 2005, שעניינו תקיפת שוטר. בשלב הטיעון לפני לא הובהר אם כתב אישום זה הוגש. לאחר הדיון נמסרה הודעת המבקשת, לפיה כתב האישום הוגש ברמלה - ת"פ 2105/05. ואולם, גם אם בעצם הגשת כתב האישום יש כדי להשליך על המסוכנות של המשיב כטענת המבקשת, אני סבורה כי אין המסוכנות שוללת את אפשרות העדפת החלופה, מה גם ששירות המבחן העריך כי רמת הסיכון הגלומה במשיב 3 אינה גבוהה וניתן להפיגה על ידי חלופת מעצר. התסקיר ממליץ על הימצאותו בבית דודו עבד אלכרים מוסא מוחמד עלי, שהינו אדם נורמטיבי ואחראי. הדוד התייצב בבית המשפט והביע נכונותו לשמור עליו.

          לאור האמור, אני מורה כי המשיבים ישוחררו בערובה בתנאים הבאים:

א.      משיב 2 ישהה במעצר בית מלא בבית דודו חליל עבד עלי, במחנה הפליטים שועפט, טלפון מספר: 5814329, ובאופן שהדוד ובנו חליל יערבו לו בסכום של 20,000 ש"ח כל אחד. הדוד יפקח עליו במשך כל שעות היום, זולת בין השעות 16:00-18:00, שבהן יפקח עליו הבן מאהר.

ב.       משיב 3 ישהה במעצר בית מלא בבית עבדל כרים מוסא עלי, במחנה הפליטים שועפט, טלפון מספר: 2980860-052. הדוד יפקח עליו במשך כל שעות היום. הדוד יערוב לו בסכום של 20,000 ש"ח, וכן תומצא ערבות צד ג' נוספת בסכום זהה.

ג.       כל אחד מהמשיבים יפקיד סכום של 5,000 ש"ח.

ד.       ערבות עצמית על סך 25,000 ש"ח של כל אחד מהמשיבים.

ה.       התייצבות למשפט ככל שיידרש.

לא יעמדו המשיבים בתנאים - יובאו בפני ביום 20.12.06 בשעה 09:00.

יפרו המשיבים את התנאים - ייעצרו עד תום הליכים.

          השחרור יכול להיעשות לפני קצין משטרה.

ניתנה היום כ"ז בכסלו, תשס"ז (18 בדצמבר 2006) במעמד ב"כ המבקשת ובאי-כח המשיבים, אשר הודיעו לבית המשפט כי מתן ההחלטה בהעדר המשיבים הוא על דעת המשיבים, אשר בטעות לא הוזמנו לבית המשפט וכי ידאגו למסור את ההחלטה למשיבים בבית המעצר בהקדם האפשרי.